התקנת מחממים באינפרא-אדום במקום חצי-חיצוני היא משימה לא פשוטה. זו סביבה קיצונית עבור רכיבי החימום. לדעתנו, יש שני גורמים עיקריים שגורמים לכשל של מחממים אלה: לחות וקירור.
חשבו על זה – כאשר אדי מים פוגעים בצינור הקוורץ החם מאוד, הם לא תמיד נעלמים. לפעמים זה גורם לשוק תרמי. במקרים אחרים, זה יוצר מסלול לחשמל לעבור למקומות שאסור לו להגיע אליהם, מה שגורם לכשל של כל המערכת. זה לא אידאלי.
מניעת חדירת לחות
אנו בונים את המחממים שלנו עם סגירות מיוחדות, כדי למנוע חדירת לחות לחוטים. זה לא אומר שניתן להשתמש בהם במים – אבל זה אומר שקצת גשם או רסס ניקוי לא יפגעו בשבבי החשמל שלהם.
אנו משתמשים בסגירות ובמארזים סגורים כדי לשמור על הרכיבים הפנימיים יבשים. זה חשוב, כי אם מים חודרים לרכיבים הפנימיים, נוצרות כתמים שסופגים את החום במקום לחזור אותו אליכם. זה גורם למחמם לעבוד יותר מדי, מה שגורם לו להישחק מהר יותר.
התמודדות עם ערפל
יש גם את הערפל – זה קורה כאשר טמפרטורת המחמם וטמפרטורת האוויר הלח שונות מאוד זו מזו.
כדי לפתור את זה, אנו משתמשים בציפויים מיוחדים ובעיצוב מיוחד של זרימת האוויר. זה מונע מהלחות להידבק לעדשה או לצינור. על ידי שמירה על טמפרטורה יציבה, אנו מונעים את המראה ה”ערפילי”. כך החום זורם בקו ישר, אל המקום שאליו אנו רוצים שהוא יגיע.
החיסרון
הבעיה היא שהוספת כל הסגירות והשכבות האלה עלולה לקשות על המחמם לתפקד כראוי.
צריך לקחת זאת בחשבון כשמחליטים היכן להתקין את המחמם. אם מתקינים אותו קרוב מדי לתקרה או במקום צפוף, החום נלכד בתוך המארז.
אנו תמיד ממליצים להשאיר מעט מרווח. זה מונע מהרכיבים הפנימיים להישרף כתוצאה מהלחות. המטרה היא למצוא את האיזון הנכון בין מניעת חדירת מים לבין אפשרות לזרימת אוויר. כך ניתן למנוע מהמחמם להישחק מוקדם מדי.