למה אנחנו מעריכים את התנורים שלנו בתנאי אדי מים קיצוניים
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מוצרים אלקטרוניים. יש שם אדים עבים, שינויים פתאומיים בטמפרטורה, ואדי מים שחודרים לכל סדק קטן. זו בעצם סיבה מספיקה לכך שהמוצרים ינהרסו.
היינו יכולים פשוט לייצר את התנורים האלה כך שיעמדו בדרישות הבסיסיות, אך אנחנו לא עושים זאת. במקום זאת, אנחנו מעריכים את התנורים האלה בתנאי לחות גבוהה. בעצם, אנחנו מנסים לגרום להם להינזק במפעל, כדי שהם לא יינזקו בבית של הלקוח.
המאבק בין אדי המים לזכוכית
הבעיה היא שמנורות אינפרא-אדום משתמשות בצינורות קוורץ ובחוטי טונגסטן. בחדר יבש, הן עובדות נהדר. אך בחדר אמבטיה עם אדים? הלחות חודרת לחורים שבין החומרים ונדבקת לזכוכית.
ברגע שמדליקים את המנורה, המים מתאדים מיד. העלייה הפתאומית בטמפרטורה גורמת לחומרים להתרחב ולהתכווץ במהירות. זה יוצר לחץ רב על החיבורים בין הזכוכית למתכת. אם החיבורים האלה נהרסים, חמצן חודר פנימה, פוגע בחוטי הטונגסטן – והמנורה נהרסת.
למה אנחנו “מזדקנים” את המנורות
אנחנו לא רוצים שתגלו שהמנורה שלכם לא עובדת כבר שלושה שבועות לאחר ההתקנה.
לכן, אנחנו מחשיפים את המנורות לתנאי לחות גבוהה וחום גבוה למשך זמן ארוך. אנחנו מחפשים את הכשלים הראשוניים שנגרמים כתוצאה מפגם קטן בייצור. אנחנו בודקים האם הלחות חודרת לחוטים או האם החיבורים מתחילים להתקלקל.
מנורה עשויה להיראות טובה בבדיקות ראשוניות, אך אדי המים חושפים את האמת.
מציאת הנקודה האידאלית
זה נשמע פשוט: צריך רק להפוך את החיבורים לחזקים יותר, נכון? לא בדיוק.
אם החיבורים חזקים מדי, הצינורות הקוורץ לא יכולים לנשום כשהם מתחממים, מה שגורם להם להישבר. זו צריכה להיות איזון. אנחנו משתמשים בחומרי חיבור מיוחדים כדי למנוע חדירת לחות, מבלי להפעיל לחץ יתר על הזכוכית.
אך יש בעיה: לא משנה כמה אנחנו מבדקים את המנורות, עדיין חשוב שיהיה זרימת אוויר תקינה. אם המנורה לא מאווררת כראוי, החום נערם בבסיסה וגורם להרס המנורה. אפילו המנורה הטובה ביותר לא יכולה לשרוד בתנאי חוסר אוויר מוחלט.